<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן רס"ח</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שאלת ראובן שקנה משבעה טובי העיר גן אחד שהיה סמוך לבית הכנסת אחד שהיה בעיר, והתנה בשטר המכר שיתן קיתון שמן למאור בכל שנה, ואין כתוב בשטר לאיזה מאור, אם למאור בית הכנסת או למאור בית המדרש לצריכים ת"ת או לאחד מהם או לשניהם, ואין כתוב בשטר שיתן לקהל ולא לגזברי הקהל ולא לגזברי ההקדש. ויש בזה מחלוקות רבות בין בני העיר ובין הלוקח, יש מבני העיר אומרים שינתן לבית הכנסת הקטן כיון שהוא סמוך לאותו גן, ויש אומרים שינתן לבית הכנסת הגדול שרוב הקהל מתפללים שם. והלוקח אומר שיש בידו לתתו לכל מאור מצוה, ויותר ראוי וטוב לתתו למאור בית המדרש שצריכים תלמוד תורה לפי שגדול מבית הכנסת. תשובה נראה ודאי שצריך הוא לתת למאור בית הכנסת, דהלך אחר לשון בני אדם, דכל מאור סתם לבית הכנסת, וכל שאר המקומות בשם לוואי קורין להם. והרי זו כאותה ששנינו בנדרים [י"ח ע"ב] סתם חרמים ביהודה מותרים ובגליל אסורים שאין אנשי הגליל מכירים חרמי הכהנים. ומה שנחלקו בבתי כנסיות של עיר, מסתברא שמתחלקת היא בשוה בין שתי בתי הכנסיות ולפי הראוי להם הגדול לפי גדלו והקטן כפי קטנו, כאלו המקדיש בעצמו הקדיש סתם כך וכך שמן למאור, שהוא מתחלק בשוה לפי הראוי להם לפי שיד כולן זוכה בו, והוה ליה כמקדיש מנה לעניי העיר שאין אומרים ינתן למקצת העניים אלא מתחלק הוא בשוה בין עניי העיר כולן [תוספתא ב"ק פי"א ה"ב] שכולן זוכים בו, וכן הדין בכאן שהוא הדין והוא הטעם. ומה שטען כי המקום ההוא היה מוחזק להקדש עניים, ואין ראוי שימכרו בני העיר לצרכן להקל מעליהם עול שמן בית הכנסת. אין טענתו טענה, שכל המקדיש על דעת אנשי העיר הוא מקדיש, שאילו רצו טובי העיר לשנות הקדשו לכל מה שירצו הרשות בידם, וכדאמרינן [ב"ב ח' ע"ב] ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותן לכל מה שירצו. וכההיא דערכין [ו' ע"ב] דישראל שהתנדב נר או מנורה שמותר לשנותה לדבר מצוה ואפילו לא נשתקע שם בעליה. והא דתנן [שקלים פ"ב מ"ה] מותר עניים לעניים, דוקא בשלא הסכימו עליו טובי העיר במעמד אנשי העיר ולא הפרנסים, [אבל אם הסכימו עליו הרשות בידם, וכמו שאמרו שם בירושלמי ואין ממחין ביד הפרנסין]. ואי נמי נפרש רשאים לשנותן כלומר ללוותן ולאחר זמן לפורעם, לאלו וכדמשמע שמעתא דערכין, מכל מקום רשאין בני העיר לשנותן לשעה ולפרוע אחר זמן ואין זה יכול לעכב ולומר שלא ינתן אלא לצורך עניים. והא דאמרינן נמי משבאת ליד הגבאי אסור לשנותה, דוקא היחיד שלא מדעת טובי העיר ואנשי העיר הא מדעתם שרי, וכדגרסינן בתוספתא דמגילה [פ"ב ה"ט] הפוסק צדקה עד שלא זכו בה הפרנסים רשאי לשנותה משזכו בה הפרנסים אין רשאי לשנותה אלא מדעתם, משמע הא מדעתם שרי. ודעת טובי העיר במעמד אנשי העיר כדעת פרנסים דמי ושרי.
